מושבת העונשין: הטראומה שנחקקת בגוף

ב"מושבת העונשין" (1)הקורא, יחד עם ה"נוסע-חוקר" נפגש עם המכונה הייחודית, זו שמטביעה את הטראומה בגוף, מדובר אפוא "מכשיר מיוחד במינו" (שם, 153), "המצאתו של המפקד הקודם" (שם, 154). מכונה זו חורטת את עברתו של הנאשם על גופו, שמצדו איננו זכאי למשפט צדק, שהרי ה"אשמה -לעולם אינה מוטלת בספק" (שם, 159). הנאשם אינו יודע מהו פסק הדין עד לאותו רגע שבו הכתובת הופכת להיות קריאה, מה שקורה רק לאחר שש שעות עינויים (מתוך 12 שעות עד למוות הסופי). או-אז, "שערי הבינה נפתחים לפניו" (שם, 164) כך שלמעשה, "הנידון מפענחו [את הכתוב] בפצעיו שבבשרו" (שם, 164). האשמה אפוא, וזו הנקודה החשובה ביותר, נחרתת בגופו של הקורבן – "מתקעקעת הכתובת בגוף" (שם, 161).

תיאור המכונה ותהליך הקעקוע מתאר באופן מדויק את האופן שבו הטראומה נחקקת בגוף. הטראומה היא, ביסודה, גופנית, כלומר, היא לא מקודדת באופן קונספטואלי(2; 3), היא לא הופכת להיות חלק מאותו עצמי אוטוביוגרפי (4)נוסח דמאסיו (5)אלא דווקא, כפי שג'נט הדגיש (6; 7), מקודדת באופן גופני ובמנותק מתחושת העצמי. המימד הגופני של הטראומה הוא גם היסוד לאותן תופעות של פלשבקים כאלו ואחרים (8; 9; 10; 11), שכן אחד המאפיינים המרכזים של פלשבקים הוא המימד הגופני שבו, החיות שבו, התחושה של כאן ועכשיו. עובדה זו משתלבת עם מודל כללי יותר של דיסוציאציה מבנית בקרב הסובייקט הפוסט-טראומטי, האישיות הנורמאלית כביכול מצד אחד (ANP) והאישיות הרגשית מהצד שני (EP) (12), זו שכל העת חוזרת באופן בלתי נשלט לרגע הטראומה, זו שמצולקת בתוך הגוף. הגוף אפוא לא שוכח.

אם כן, לעיתים בזמן טראומה קשה וממשוכת העצמי מתנתק מהגוף (13), לדעת חלק מהחוקרים מדובר במכניזם הגנתי (14), כזה שמאפשר לאדם להיכנס לסוג של בועה ובכך לנתק את עצמו מהאירוע הבלתי אפשרי (15). אולם, נראה כי בטווח הארוך אותו ניתוק הופך להיות הבעיה המרכזית – כלומר המאפיין המרכזי של האדם הפוסט-טראומטי (16). ואכן, במחקר סקירה מקיף (17)התגלה שניתוק בזמן הטראומה הוא הגורם מספר אחד להופעת פוסט-טראומה (18; 19). עוד מעניין לגלות שהאמיגדלה, זו שאמונה על אזור הפחד במוח, נפגעת באופן קשה בקרב סובייקטים שעברו טראומה קשה וממושכת (20). ניתן אף לומר שאזורים רגשיים שלמים נפגעים באופן משמעותי בקרב נפגעי טראומה. במצבי קיצון הדבר אף מתבטא בתחושה של "אני רובוט", או שהגוף הוא לא שלי (21), כלומר תחושת השייכות (ownership) נפגעת וכך גם תחושת הבעלות (agency). כלומר, העצמי הופך להיות מנותק לחלוטין, תחושה שהעולם הוא לא אמיתי. ראמצ'נדראן (22; 23)סבור שהבסיס לאותן תחושות הן שוב, התפרקות של המבנים הרגשיים במוח, דבר שמוביל לקהות רגשית ותחושה של זומביות, תחושה של מרחק בלתי נתפס מהעולם, כאילו הכול זה סרט ושום דבר לא אמיתי. אם כן, הגופניות של הטראומה באה לידי ביטוי בין היתר באופן שבו האדם הווה בתוך העולם.

ביבליוגרפיה

1. קפקא, פרנץ. במושבת העונשין. סיפורים ופרקי התבוננות. ירושלים ותל אביב : שוקן, 1977, עמ' 151-183.

2. Somatoform Dissociationin Traumatized World War I Combat Soldiers:A Neglected Clinical Heritage. van der Hart, Onno, et al. 4, 2000, Journal of Trauma and Dissociation, Vol. 1, pp. 33-66.

3. Dissociation and the fragmentary nature of traumatic memories: Overviewand exploratory study. van der Kolk, Bessel and Fisler, Rita. 1995, Journal of Traumatic Stress, Vol. 8, pp. 505-525.

4. Autobiographical memory for trauma: Update on four controversies. Brewin, Chris R. 3, 2007, Memory, Vol. 15, pp. 227-48.

5. דמאסיו, אנטוניו. ההרגשה של מה שקורה. [מתרגמים] עמוס כרמל. ירושלים : מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 2003.

6. Janet, Pierre. L'automatisme psychologique. Paris : Alcan, 1889.

7. Time Distortions in Dissociative Identity Disorder: Janetian Concepts and Treatment. van der Hart, Onno and Steele, Kathy. 2, 2005, Dissociation, Vol. 10, pp. 91-103.

8. Dissociation and memory fragmentation in post-traumatic stress disorder: an evaluation of the dissociative encoding hypothesis. Bedard-Gilligan, Michele and Zoellner, Lori A. 3, 2012, Memory, Vol. 20, pp. 277-99.

9. Intrusive re-experiencing in post-traumatic stress disorder: phenomenology, theory, and therapy. Ehlers, Anke, Hackmann, Ann and Michael, Tanja. 4, 2004, Memory, Vol. 12, pp. 403-15.

10. Intrusive images and "hotspots" of trauma memories in Posttraumatic Stress Disorder: an exploratory investigation of emotions and cognitive themes. Holmes, Emily A, Grey, Nick and Young, Kerry. 1, 2005, Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, Vol. 36, pp. 3–17.

11. Intrusive trauma memory: A review and functional analysis. Krans, Julie, et al. 8, 2009, Applied Cognitive Psychology, Vol. 23, pp. 1076-88.

12. Trauma-related Structural Dissociation of the Personality. Nijenhuis, Ellert, van der Hart, Onno and Steele, Kathy. 1, 2010, Activitas Nervosa Superior, Vol. 52, pp. 1-23.

13. Herman, Judith Lewis. Trauma and recovery. New York : Basic Books, 1992.

14. van der Kolk, Bessel. Psycological Trauma. Washington : Amrican Psychiatric Press, 1987.

15. שבויי מלחמה איך חושבים בהעדר גוף ובהעדר תחושת זמן לרווחה וחברה. עתריה, יוחאי. 2012, חברה ורווחה.

16. Depersonalisation disorder: a cognitive-behavioural conceptualisation. Hunter, E, et al. 12, 2003, Behaviour Research and Therapy, Vol. 41, pp. 1451-1467.

17. Predictors of Posttraumatic Stress Disorder and Symptoms in Adults: A Meta-Analysis. Ozer, Emily J, et al. 1, 2008, Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, Vol. S, pp. 3-36.

18. Marmar, C, Weiss, D and Metzler, T. Peritraumatic dissociation and posttraumatic stress disorder. [ed.] J Bremner and C Marmar. Trauma, Memory, and Dissociation. Washington : American Psychiatric Press, 1998, pp. 229-252.

19. Reappraising the link between peritraumatic dissociation and PTSD symptom severity: Evidence from a longitudinal study of community violence survivors. Marshall, Grant N and Schell, Terry L. 2002, Journal of Abnormal Psychology, Vol. 111, p. 626−636.

20. לדו, ג'וזף. המוח הרגשי. תל אביב : אפקים מדע הוצאת עם עובד, 2006.

21. Simeon, Daphne and Abugel, Jeffrey. Feeling unreal: depersonalization disorder and the loss of the self. Oxford : Oxford University Press, 2006.

22. ראמצ'נדראן, וילאינור ס. המוח המתבהר. ירושלים : כתר, 2008.

23. ראמאצ'נדראן, וילאנור ס ו בלייקסלי, סנדרה. תעתועי המוח. [מתרגמים] ג'יני נבות. אור יהודה : ספרית מעריב, 2004.