יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

האנציקלופדיה של הרעיונות: "העולם שלאחר הנפילה" (טראומה, 457)


פורסם בעתון 77 גליון 362 2012
אנו חיים בעידן שבו גם אם הפרקטיקות "מבליטות את החוויה התרבותית של האחר, הרי בפועל הן דוחקות אותו מהן והלאה, כך שלא יסכן את הנינוחות הבורגנית השבעה שבשמה הן מדברות" (עידן חדש, 825), עידן שבו הקניון "כשומקום קלאסי" (חיי היומיום, 413) החליף את הבית. אולי רק טבעי שהתאבדות חוזרת לאופנה: "גילויי תרבות בולטים, המתקבלים בחברה לפרק זמן נתון ואחר כך מפנים את מקומם לגילויים אחרים" (אופנה, 59), אנשים שכחו כי "נדרשים חיים שלמים כדי ללמוד למות" (סנקה בתוך: אפוריה, 155). על כל פנים, אני שואל את עצמי האם במסגרת המציאות החד ממדית ש"הכול בה כביכול מאושרים" (אדם חד-ממדי, 33), התאבדות היא אפשרות אותנטית כי "האותנטיות מגדירה את החירות המזומנת לאני האינדיווידואלי" (אותנטיות, 75).
האנציקלופדיה של הרעיונות מספקת לנו אפוא את כל הסיבות להתאבדות – "ההתבזות האנושית חוזרת ומאשרת – אין לך דבר שלא ניתן לקבלו תמורת כסף" (פורנוגרפיה, 932). האם יש סיבה לחיות  בתוך "קרנבל האימה הפרוורטי" (טראומה, 457) במצב שבו "לקחת חלומות הביתה" (צריכה, 1024) פירושו לקנות איקאה? גורביץ' וערב, כותבי האנציקלופדיה של הרעיונות, ערים לחלוטין למציאות הבלתי אנושית שבה אנו חיים, מצב שבו "הסבל של האחר הופך שקוף" (אסון, 147), מציאות חשופה של היות הסובייקט "חי מת" (אסון, 147), כלוא בתוך "תשוקה להגביר את הטראומה לאין קץ" (טראומה, 457). אולם בה בעת יש בה, באנציקלופדיה של הרעיונות, גם תשובות לשאלה למה להישאר בחיים על אף הכול. אין זה בשל הערכים שנבחרו (נושא לדיון נפרד), אלא בשל דרך הצגת הערכים והתפיסה כי יש "זיקה בין המושג זבל לבין המושג ערך" (זבל, 382) וכולנו יודעים ש"הזבל משגשג" (זבל, 383), יתרה מכך, "הנצחי יכול להופיע כהמשך לזבלי" (זבל, 382).
ניתוח הערך "זבל", חושף בפנינו את האפשרות לעונג בעידן האורבני: "העיר משמשת סוכן מרכזי של תשוקה וכוח, אך גם מוקד של פירוק, אי נחת, חרדה, מלחמה ואבדון", עידן שבו כולם הפכו משוטטים עירוניים "המשוטט רואה ברחוב, בחלל הציבורי, את ביתו המזדמן" (שוטטות, 1166), המשוטט "פועל בטווח שבין אסתטיקה לזנות" (שוטטות, 1167). העונג מצוי במעשה היומיום של "הליכה במסלול ידוע מראש המסתיים בפורקן הנעים של התשלום בקופה" (צריכה, 1024). האנציקלופדיה של הרעיונות מביאה את מושג עונג הכתיבה לרמה חדשה: "מעבר להנאה ניצב העונג, אך הוא כרוך בכאב" (עונג/הנאה, 822), היא כתובה בפיכחון חשוד ובהומור – ראה למשל את הערך ג'יפ "הדגמים השונים של 4X4 נעים מג'יפים בעלי ואופי של משוריין זעיר ועד לרכבים אלגנטיים, מאובזרים היטב לנשים וגברים עירוניים" (ארבע על ארבע, 174). נראה כי העונג שמסבה בקריאת האנציקלופדיה הוא הסיבה המרכזית שאנשי אקדמיה מתפתים - "פיתוי הוא אסטרטגיה מרכזית בתרבות הפוסטמודרנית" (פיתוי, 951) - להגדיר את האנציקלופדיה של הרעיונות כ"אי-אנציקלופדיה".
השוללים את התכונה האנציקלופדית שיש באנציקלופדיה של הרעיונות, מתבלבלים בין היתר משום שהאנציקלופדיה של הרעיונות מסרבת להיות יבשושית ומשעממת. אך גורביץ' וערב עושים זאת מתוך הבנה ש"לאחר אושוויץ מתבקשת שפה אחרת שתייחס בחשד ליסודות האוניברסליים" (פוסטמודרניזם, 884). אנציקלופדיה אינה דבר שקונים במתנה לחבר לפני נסיעה לטיול כי מנקודת המבט של הקונה אין שום עונג בקניית אנציקלופדיה והרי קנייה היא קודם כל "עונג חברתי [שכן] צריכה היא חוויה מענגת" (צריכה, 1023), ומנקודת מבטו של מקבל המתנה מדובר במשקולת ותו לא. אך גם במקרה זה האנציקלופדיה של הרעיונות יוצאת דופן בנוף הספרותי-אקדמי, היא מדריך למשתמש בעידן הרב ערוצי שאינו מציע דבר, לכן ואתה קונה את הספר לחבר בתקווה שהתייר שהוא תמיד בגדר "ביטוי של כוח" (תיירות, 1215) יהפוך לנווד ש"מייצג ארעיות, פירוק וקונפליקט" (תיירות, 1214). שכן הלכה למעשה יש לקשור את הטייל "עם התנסות נפשית עמוקה...מפגש רדיקאלי עם האחר" (תיירות, 1214). אך ברור שמבחינת גורביץ' וערב המסע בעידן הזה אינו יותר ממסע קניות, גורביץ' וערב, באופן אירוני ומדויק, קושרים ישירות את הנוודות לתרבות הצריכה "הג'יפ קשור בטבורו לפנטזיה על נוודות רומנטית, חזרה אל הטבע" (ארבע על ארבע, 174). אם כן, אף על פי שהאנציקלופדיה של הרעיונות מפלרטטת עם מושג החופש, בסופו של דבר היא מקבלת עליה את הגזירה הקפיטליסטית לחלוטין, אנו חיים ב"תרבות העוסקת בשכפול המנטליות" (תרבות המונים, 1236), אך היא עושה זאת מבלי לקבל את ההשלמה "הנאיבית-דוגמטית עם המצב הקיים" (דוקסה, 286), ובכך האנציקלופדיה, שלעצמה, מהווה מודל חדש לא רק במובן התרבותי אלא גם בדרך החשיבה המדעית.
האנציקלופדיה של הרעיונות מספרת לנו איפה אנחנו חיים "תמיד קיימת זרות בסיסית של העולם" (אקזיסטנציאליזם, 160), מבלי להתיימר לומר שהיא מספרת לך את האמת האובייקטיבית "כל ערך אנציקלופדי הריהו כבר הבניה מסוימת של המציאות, תוך העדפה ידועה" (על התרבות, 14), פשוט כי אין אמת כזו "האמת אינה אלא שרשרת של סימנים" (מטאפורה, 598), האמת כשלעצמה אינה אלא תופעה, "ישנם רק תהליכים היוצרים אפקט של אמת" (הבניה, 322) ו"הצגת עובדות היא חלק בלתי נפרד מן הרטוריקה של הכוח" (עובדה, 818). אם לא את האמת מחפשת האנציקלופדיה, אז מה כן? ובכן, על פניו ניתן לחשוב שמטרת האנציקלופדיה של הרעיונות היא להעביר את הקורא תהליך של שחרור מהמצב שבו "כל הכבישים המהירים זורמים זה לזה" (חיי היומיום, 413), אך לא כך המצב, שהרי למעשה ברור לכל מי שקורא באנציקלופדיה של הרעיונות כי הסובייקט בעידן הזה יעדיף לרכוב אל השקיעה בג'יפ שהוא "כלי תחבורה ואייקון תרבותי" (ארבע על ארבע, 174), תוך שהוא מאזין לרכילות שהיא "צורך אנושי בסיסי ופרקטיקה חברתית" (רכילות, 1138) או, לחילופין, למוזיקת פופ "מוזיקה בעלת אופי קליל וקליט" שעוזרת לסובייקט "לספק אישור ונחמה ולהרחיק אותו מכל מחשבה על משמעות חייו", ובה בעת, כמובן, לסמס במכשיר הסלולר שלו "תכשיט דק ומעוצב המעיד על בעליו" (סלולר, 795). ולכן השחרור יהיה תמיד בגדר שחרור מדומה, ולא בכדי שואלים גורביץ' וערב "האם חשיבה זו, הדוגלת באלטרנטיבה, עדיין אפשרית בתרבות ימינו" (חיי היומיום, 412).
בפרספקטיבה רחבה יותר אומר כך, לעיתים מופיע ספר טוב, לעיתים רחוקות יותר מופיע ספר חשוב, אך נדיר מאוד שיוצא ספר המגדיר מחדש את השיח, את השאלות, את המילים עצמם, את המושגים ובסופו של דבר את האופן שבו אנו חיים את החיים הללו. למשל, כאשר אני משווה את הערך "עיר" באנציקלופדיה העברית (או בבריטניקה) לערך "עיר" אנציקלופדיה של הרעיונות, אני מגלה שבמקרה הראשון (העברית) אני יכול ללמוד הכול על העיר מלבד מה המשמעות של לחיות בעיר, ואילו במקרה של האנציקלופדיה של הרעיונות אני חווה (ולא דווקא למד) את המשמעות של לחיות בעיר, משמע, אנציקלופדיה של הרעיונות אינה מונומנט של ידע כי אם חוויה של ידע. ניתן אף לומר שמדובר במאמרי הגות קצרים (יותר או פחות) יותר מאשר בערכים קשוחים ומנותקים מהחיים. אך לצמצם את האנציקלופדיה של הרעיונות לסוג של "מדריך למשתמש בעידן הזה" חוטאת לפרויקט האדיר הזה. האנציקלופדיה של הרעיונות, היא לא מגדירת תרבות בלבד, או ניסיון דון קיחוטי אחרון להציל את השיח העברי, שהרי כל מי שקורא באנציקלופדיה של הרעיונות מגלה את חיותה ואת כוחה של העברית. האנציקלופדיה של הרעיונות היא אפשרות ליצירת שיח מפוכח במדינה השרויה תמיד ב"מצב חירום", ולמעשה מדובר גם בספר היסטורי בתחפושת שהפנים כי ההיסטוריה נכתבת מתוך משבר עמוק של "התמוטטות העדות" (טראומה, 456), ולכן האנציקלופדיה של הרעיונות אינה רק הספר החשוב של השנה הזו, והאירוע התרבותי של השנה, אלא אירוע שבעוד עשרים שנה נוכל לומר שהתרבות והשיח בישראל הוגדרו עד יציאת האנציקלופדיה של הרעיונות ומיציאת האנציקלופדיה של הרעיונות: "העולם שלפני הגבול והעולם שאחריו" (גבול, 220).